כאשר מופיע טשטוש ראיה מרכזי או עיוות בראיה חשוב לפנות לרופא עיניים לצורך בדיקה של הרשתית לאחר הרחבת אישונים. בנוסף יש לבצע בדיקת הדמיה של מרכז הראיה הנקראת OCT (Optical Coherence Tomography ) שמדגימה באופן ברור את החור. הבדיקה מאפשרת לרופא להתרשם מנתונים נוספים כולל גודל החור, הבצקת סביבו, עובי הרשתית, משיכה של הזגוגית ושינויים כרוניים בשכבות הרשתית. לנתונים אלו בנוסף לחדות הראיה של החולה ולמשך הזמן שהוא מתלונן על הפרעות בראיה , חשיבות רבה בקביעה של  אחוזי ההצלחה בסגירה של החור לאחר הניתוח ולחדות הראיה הסופית של החולה לאחר תיקון החור.
רוב החורים המקולריים דורשים ניתוח של הרשתית (ויטרקטומיה). רק חורים קטנים והתחלתיים יכולים ב 50% מהמקרים להיסגר ספונטנית ללא טיפול, במצב כזה יש צורך במעקב צמוד. לעיתים בחורים קטנים עם משיכת זגוגית משמעותית ניתן להציע טיפול חלופי בהזרקת גז לעין ללא ניתוח בהתאם להחלטת הרופא.
ניתוח הרשתית מתבצע בהרדמה מקומית עם טשטוש ובמקרים נדירים בהרדמה כללית. בניתוח  הרשתית אנו כורתים את הזגוגית (הג'ל) שבחלל העין, מקלפים קרומים על פני הרשתית ומשאירים גז בעין למשך 4-8 שבועות שייספג בהדרגה. הגז שנשאר בעין נועד לשטח את הרשתית ולאפשר לחור להיסגר. בשבוע הראשון לאחר הניתוח, החולה יידרש לשמור על מנח ראש כלפי מטה לצורך השלמת הטיפול. עם ספיגת הגז יתמלא חלל העין בנוזלים שהגוף מפריש. החולה אינו מורשה לטוס, לעלות למקומות גבוהים או לצלול כל זמן שיש גז בעין מאחר ושינויים בלחץ האויר יכולים לגרום להתרחבות של הגז ולעליה בלחץ בעין.
הסיבוך הנפוץ ביותר בעיקר בקרב אנשים מבוגרים לאחר ניתוח הוא האצה בהתקדמות הקטרקט (עכירות עדשת העין). אם הקטרקט יתקדם ויפריע לראיה יהיה צורך בניתוח נוסף להסרתו. הרופא יחליט מראש באם יש צורך לשלב את ניתוח הרשתית עם ניתוח הקטרקט באותו המועד. סיבוכים עיניים נדירים אחרי הניתוח: זיהום תוך עיני (0.2%) , קרע/ הפרדות לשל הרשתית (1-3%).
בלוג – סיפור אישי של מטופלת שעברה ניתוח לתיקון חור מקולרי ברשתית